החלטה בתיק בש"פ 1326/04

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן), שניתנה ביום 5.2.04 בתיק ב"ש 1059/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום, שהוגש ביום 14.1.2004, מייחס לו עבירות של הצתה בניגוד לסעיף 448(א) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ואיומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

           המתלוננת, צעירה ילידת 1985, התלוננה במשטרת קרית שמונה, ביום 31.12.03, כי כשחזרה לדירתה, הנמצאת בבית משותף בקומת הקרקע, מצאה אותה מוצתת וניזוקה. היא הביעה מיד חשד, כי חברה לשעבר, אבי לוי, הוא העורר שבפניי, אחראי להצתה. היא סברה כך, משום שאך שלושה ימים קודם-לכן הם נפרדו לאחר כמה חודשי חברות הדוקה, וביום שקדם להצתה הוא השמיע כלפיה דבר איום באומרו, כי אם תתקרב לאזור שפרינצק הוא "ישבור לה את העצמות". העורר נעצר בו ביום והואשם בהצתה. בתגובתו הראשונה הכחיש כל קשר למקרה. הוא נשאל האם יש לו הסבר מדוע חברתו לשעבר חושדת בו ותשובתו הייתה, כי הם נפרדו ואין ביניהם כל קשר. הוא גם הכחיש, כי איים עליה. אולם, שעה קלה לאחר-מכך, חזר בו העורר מהכחשתו ומסר הודעה מפורטת, בה הודה, כי הוא זה שיזם את ההצתה. הוא סיפר, כי פנה לקטין בן 15, הציע לו 100 ש"ח וביקש ממנו להצית את דירתה של המתלוננת. הוא הצביע לו על הדירה, סייע לו לקנות נפט, חזר ושכנע אותו לעשות את המעשה וחיזק את רוחו. הוא המתין לו עד שביצע את מה שנתבקש וגם שילם לו עבור שירותיו. העורר הודה מיד, כי הרקע למעשה הוא פרידתה של המתלוננת ממנו בתום כמה חודשי חברות ומגורים יחד. הוא הודה, כי יזם את ההצתה "כדי להפחיד אותה, כי היא פגעה בו מאוד", ועוד הוסיף, כי "רציתי לתת לטלי להרגיש רע, כמו שאני הרגשתי". בהמשך החקירה הוסיף, כי "חיפשתי דרך להחזיר אותה לבית שלי". מאחר וכוונתו הייתה אך להצית את הדירה ולא לפגוע במתלוננת, לא שכח להזהיר את הקטין לבצע הצתה קטנת מימדים וגם דאג שהשותפה המתגוררת עמה בדירה תצא ממנה בטרם שילח בה הקטין אש. הוא לא הכחיש למעשה את דבר האיום שהשמיע כלפיה יום קודם להצתה.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד העורר.

           בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           בא-כוח העורר טען בפני בית-המשפט המחוזי, כי הגם שמדובר בעבירה חמורה, יש מקום להורות על חלופת מעצר, שכן אין מדובר בעבריין, אלא באדם צעיר שהסתבך שלא בטובתו; כי שירות המבחן ציין בתסקיר המעצר, כי העורר נקלע למצוקה לאחר שהוריו התגרשו זמן קצר לפני האירוע והוא איבד בתקופה קצרה גם את קרבתה של אמו וגם את חברותה של המתלוננת וכן כי חלופת מעצר יכולה לענות על מטרות המעצר, מבלי לפגוע פגיעה חמורה מדי בחירותו של העורר.    

           מנגד, ביקשה המדינה לדחות את הערר וטענה כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר, שכן לא רק שלחובתו קיימות הרשעות קומות בעבירות של תקיפה, העדר מהשירות, פירוק חלקים מרכב ופריצה לבנין, אלא גם התנהגות משפחתו כלפי המתלוננת לאחר פתיחת החקירה מהווה אות מבשר רעות לגבי השקפות העורר ובני משפחתו על מותר ואסור, ובעיקר כי אין הם מכבדים את רצונה של המתלוננת לחיות את חייה כרצונה. כמו-כן, לטענת המדינה, לא רק שהעורר ניסה לאלץ אותה להיות "שלו" באמצעים אלימים, אלא משפחתו מנסה להביאה בדרך-לא-דרך לחזור בה מתלונתה, ולכן, לעילת המעצר הראשונה, שהיא מסוכנות, מצטרפת העילה של חשש משיבוש הליכי משפט. עוד מוסיפה וטוענת המדינה, כי העורר אף ניצל את מצוקתו של הקטין ושידל אותו לבצע עבירה כה חמורה תמורת כסף ואף היבט זה מצביע על מסוכנותו.

           לאחר עיון בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ושמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

           בא-כוח העורר מיקד את טיעוניו כאמור בשאלת חלופת המעצר בלבד וטען, כי דודו של העורר, השוהה בקרית שמונה, יעקור מביתו ויתגורר עמו ב"צימר" בישוב סמוך, על-מנת שישגיח עליו יומם ולילה. בית-המשפט המחוזי קבע, בעניין זה, כי לא ניתן הסבר מתקבל על הדעת, כיצד יוכל אדם אחד להשגיח על העורר 24 שעות ביממה ללא הפוגה מבלי לצאת מן הבית. כמו-כן, בית-המשפט המחוזי קבע, כי קיים חשש, שאהבתו של העורר שעדיין "בוערת" בעצמותיו, עלולה שוב להעבירו על דעתו, ביודעו, כי חברתו לשעבר מתגוררת קרוב אליו, הוא עלול לפרוק כל עול ולהפר כל התחייבות בכדי לראותה.

           אף אני שוכנעתי, כי בנסיבות שתוארו לעיל, חלופת המעצר שהוצעה אינה הולמת ואף נראה, כי אין כל חלופה, אשר תשיג את מטרות המעצר,בעניינו של העורר.

           במקרה שלפני, מעשיו של העורר הינם חמורים מאוד. העורר הוא זה שיזם את אירוע ההצתה. נסיבות המעשה עצמו מעידות גם הן על מסוכנותו. כל עולמו חרב עליו נוכח פרידתו מחברתו, עד שגמר בנפשו להחזירה לחיקו כמעט בכל מחיר. בכך הוא הוכיח, כי בכל מה שנוגע אליה הוא אדם מסוכן. מוסכם, כי הוא לא התכוון לפגוע בה או בשותפתה, אך הוא התכוון לשלוח לה מסר אלים, אשר כלל בחובו סיכון רבתי למתלוננת, וגם לאנשים אחרים, אשר עלולים היו להיפגע מהדליקה לו יצאה מכלל שליטה. כמו-כן, העורר ניצל את מצוקתו של קטין ושידל אותו לבצע עבירה כה חמורה תמורת כסף. 

           סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1005/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת.

           ניתנה היום, א' באדר תשס"ד (23.2.04).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: